3Nיkת [ק|דת ההωקה לבב|Xה
ישנן שתי דרכים להפיץ אור: להיות נר או המראה שמשקפת אותו (אדית וורטון)
המפגש של נרקיס עם השיקוף שלו היה קטלני. הבבואה כה דמתה לו, בכל תו מתוי פניו , בכל הבעה ותנועה, כאילו רקדה בסינכרון מלא איתו. אך כאן גם מתגלה הכשל המהותי ביותר של נרקיס: הבבואה לא הפרתה או איתגרה אותו. היא חיקתה את תנועותיו באופן סימולטני מושלם, אך לא השלימה אותן. ואילו נרקיס, עיוור באהבתו, התאווה לסימביוזה עם אחר שאינו אלא עצמו, וטבע בתוך רפלקסיה עצמית.
עולם האימפרוביזציה מגלם עבורי את הדומה שיש בו גם מן השוני. בבחינת האסתטיקה המוסיקלית הוא דומה מאד לעולם הקומפוזיציה, אך הרעיון שבבסיסו שונה מאוד: בעוד הקומפוזיציה יוצאת מהמבנה ויוצקת לתוכו את החומרים, המבנה של האימפרוביזציה מתהווה בזמן אמת ומתגלה אך ורק בדיעבד. הפער בין שתי התפישות המוסיקליות הללו, משמר מתח ויוצר דיאלוג פורה ומעניין עבור שני העולמות.
“חוקי השתקפות” מתהווה לכדי יצירה בת 7 פרקים, שכל אחד ממשפטי הפרוטוקול שלה שנכתב (או תוכנת), בנוי כמשפט מראה. מכנגד, ניצב הלא ידוע והבלתי ניתן לחיזוי,אשר מבוטא בקטעי הוידאו המתעדים את המפגשים מול המשקפים שלי, ועל ידך. הטריטוריה החופשית שלי ושלך, זו שנוצרת מתוך הכבלים, אותה “פעולה יחידנית של רצון ושל בינה” (דה סוסיר), מבוטאת בעצם הבחירה במשפטים ספציפיים, מתוך מבחר משפטי הפלינדרום. אילתור, מכנגד, היא פעולה שאינה מחוייבת לשום חוק מוכתב מראש. כך, כל מפגש שלי עם כל אחד מהאימפרוביזטורים, יצר טקסטים נבדלים, שיטות התיחסות שונות, חוקי השתקפות אחרים, שלעיתים הנציחו את הנבדלות ביננו, ולעיתים טשטשו את הגבולות עד לכדי היטמעות הדדית.
בפרק החמישי של היצירה את/ה משמש/ת כשיקוף עבור כולנו. “פלינדרום קונקרטי” היא מערכת פלינדרומים שמורכבת מדגימות של כל המשתתפים ויוצרת משפטי מראה מסאונדים שונים (בדומה ל”מודוסים פלינדרומיים”, ראי/ה חוק 2, פרק שלישי). הדגימות הן אסופה מעורבבת מההקלטות של אורי פרוסט, דניאל דוידובסקי, רונלד בורסן ודגימות מהקלטות מיצירות שכתבתי בעשור האחרון. גם בפרק זה המערכת כוללת כמה הצעות אישיות שלי, שאפשר להשתמש בהן ואפשר שלא.
Xריה: ∂לי[דר¡P ק¡[קרטי
[audio:http://www.misscomposed.com/wp-content/uploads/2012/01/mirror_effect1_finHeb.mp3| autostart = yes| loop = yes|x]